ספרים מומלצים לקראת שבוע הספר

כמה ספרים שהתמזל  מזלי להכיר בשנה האחרונה (2009-2010) כולם קשורים בנשים, נשיות, גיבורות נשיות או נשים כותבות..   







1. שער הרחמים / דורית זילברמן (ידיעות אחרונות 191 עמ') -  דרך עיני שני הילדים – אברם ועאטף מסופר סיפור אהבה. הסיפור מהדהד עם סיפור הגר – והוא מדבר על נחמן ואשתו רחל, והעוזרת הודא. לוקיישן: שכונת שעריים ברחובות 1936. הילדים רוקמים דרך עיניהם סיפור שיחד עם ההיבטים הרגשיים שלו יכול לשמש כעין מבט רענן על שרשי הסכסוך בארץ. דרך החוויות הנרקמות בין הילדים – כמו למשל כדורגל סמרטוטים, או רגעים בהם הם מלמדים אחד את השני את השפה – צצה היד הקוסמת של המחברת... הילד אברם ומחשבותיו: "אמא מסמנת לי לבוא לשבת לידה. אמא שוכבת. עיניים עצומות. שיער שחור מפוזר על הכרית. הפנים שלה חרושי קמטים כמו שאומרים. אני חושב על האמירה הזו קצת. אמא שלי כמו אדמה רכה שחרשו לה את הלחיים ואת המצח. איזה סוס הוביל את המחרשה על הפנים של אמא שלי. או אולי היה זה חמור?" שער הרחמים>>



2.    להתחתן / אליזבת גילברט (זמורה ביתן 303 עמודים) - את מסע הנישואין הפרטי שלה, פוצחת גילברט מנקודת המ הבאה: היא לאחר גירושים טראומטים בעברה, חמש שנים לאחר מכן היא מאוהבת שוב. בן זוגה, פליפה , הינו איש עסקים ברזילאי המתעסק באבני חן, גם הוא אחרי גירושים לא נעימים. השניים מכירים בבאלי, והוא מוותר על פיסת העדן שכבש לו שם, למען אהבתו החדשה. הם מחליטים להתחתן בלית ברירה עקב בעיות הגירה פרטיות, וגילברט פוצחת בסע על מנת לברר לעצמה את מהותו של המוסד הזה שהיא בשעריו – נישואים. לאחר היסטוריה ארוכה ומפרכת בה היא מבינה וחוקרת את אורח חייהם של הנישאים, ומגיעה למסקנה מתוך הסטטיסטיקות שלאורך ההיסטוריה, גברים הם אלו שמוסד זה מועיל ביותר לאיכות החיים שלהם, ואילו ההפך הנכון כלפי נשים. היא מנסה להבין מדוע אם כן נשים מחזיקות בחלום החתונה הלבנה, וחוקרת גם את הנפש הנשית בהקשר הזה. במסעה היא מגיעה לספר המתייחס למוסד הנישואין בדרך שמוצאת חן בעיניה ומאפשרת לה להשלים עם העובדה שהיא מתחתנת... לביקורת המלאה>>

3.    נסיכת הסטוצים  / לילי בנקל-ברגמן (אסטרולוג 268 עמ') -  הגיבורה של הספר, יסמין, אישה תל אביבית צעירה, בטיפול פסיכולוגי וחולת מותגים, (נשמע כמעט כמו רוב החברות שלי, ואולי גם קצת כמוני) בעלת קריירה מבטיחה בעיתונות, נותרת להתמודד עם הדבר העיקרי בחיים שעוד חסר לה – אהבה וזוגיות. תקומנה בנות תל אביב בגילאי 25-35 שלא מתמודדות בדיוק עם הנקודה הכואבת הזאת בחייהן... עושה רושם שמתחת לפני השטח צצים אלמנטים נוספים מעל לסיפור הרומנטי והאישי. רמת הזהות האישית והלאומית שלנו מבצבצת דרך סיפורי החיים האישיים של הגיבורים והקורות אותם. אחלא ספר לחופש! לביקורת המלאה>>

4.     אירמה / משה מילר (רימונים 221 עמ') -  הספר מחולק בצורה כזו שפעם אירמה מספרת את סיפורה בישראל, ופעם המספר מספר את סיפורה באירופה. החלקים בהם המספר מספר, מצטיינים בלשון ציורית, עשירה, מצלולית, החלקים שבהם אירמה מספרת את קורותיה בישראל, מצטיינים בעסיסיות הרומנית, מתובלים כמו קבב רומני נימוח בפה או מנה אחרת מהקוויזין הרומני.  כשהמשפחה מקבלת סוף סוף אישור עליה לארץ, למרות שבעלה נמצא תחת חקירה צולבת של הסקוריטטה מתחיל מסע הרפקאות הרכבת, כמו סרט מתח משובח שלא מניח לך עד שבא על סיומו. אירמה הגיבורה, העברית כגיבורת משנה, אירופה וישראל בתפקיד ניצבות, והחושניות של הריחות הצלילים המלבושים והמנהגים, שמלווים את הקורא, עוד מאירופה. מומלץ בחום! לביקורת המלאה>>

5.     כשאני מדברת ואתה עונה זה מפריע לדיאלוג בינינו / רות חוצנר (גוונים 119 עמ') -  אז מה יש לנו פה? קטעים, שירה, פירוש על שירה, פעם מיושרים לימין, פעם מיושרים לשמאל, פעם ממורכזים באמצע, ופעם מילים מפוזרות לגמרי על הדף. העיקר שלא תהיה פה חוקיות. פעם סיפורונים, ופעם קורות חיים. "אני אוהבת מילים. לחשוב אותן. לדייק את המתאימה ביותר לאירוע. כמו סטייליסטית שמוציאה דוגמנית לתצוגה בפאריז. כשמישהו נותן לי מילה מספקת אני מקבלת הרגשה זהה לקבלת גירוד בגב העליון מאחור. מילים יוצרות הרגשה. משנות מצב רוח. בוחרות לי גברים. משיגות לי אהבה. יוצרות לי מציאות. כל מילה מביאה חשק לעוד אחת. מילה מביאה מילה. כמו חבר....כששנינו מציירים את אותה הרגשה מהמילה – נבראת אינטימיות...אלוהים נמצא במילים, ומאידך אלוהים הינו עצמו מילה."

להתחתן / אליזבת גליברט. להתחתן או לא להתחתן - זו השאלה....

להתחתן / אליזבת גילברט

את מסע הנישואין הפרטי שלה, פוצחת גילברט מנקודת המבט הבאה: היא לאחר גירושים טראומטים בעברה, חמש שנים לאחר מכן בערך, היא מאוהבת שוב. בן זוגה, פליפה, ברזילאי בעל דרכון אוסטרלי, הינו איש עסקים המתעסק באבני חן, הנוהג ליסוע תכופות לארה"ב לנסיעות עסקים. גם הוא אחרי גירושים לא נעימים. השניים מכירים בבאלי, פליפה מוותר על פיסת העדן שכבש לו שם, למען אהבתו החדשה. שניהם נכנסים לתקופות קצרות של כשלושה חודשים לארה"ב מנצלים את ויזת התייר שמקבל פליפה בכל פעם, ולאחר יוצאים למקום אחר ושוב חוזרים.

הם חיים יחד את חייהם הלא קונבנציונאלים הכוללים מידה לא מועטה של נדודים מתוך בחירה. באחת מהנסיעות הללו, פליפה נעצר, ואינו מורשה יותר להכנס בשערי ארה"ב. שם, קצין ההגירה טום, יועץ לבני הזוג להתחתן: "'לא ברצינות – מה הבעיה?' – אמר הקצין טום. 'ברור שאתם כבר חיים יחד. ברור שאתם אוהבים אחד את השני, אתם לא נשואים לאף אחד אחר...'" (עמ' 30)

הזוג מספר לקצין ששניהם אחרי גירושים איומים. הקצין מגלה אמפטיה וממשיך להעלות פתרונות אפשריים:"'טוב, אתם תמיד יכולים לחתום על הסכם טרום-נישואים, זאת אומרת אם אתם מודאגים מהבלגן הכלכלי של גירושים נוספים. ואם יש סוגיות ביחסים שמטרידות אותכם, אולי כדאי שתלכו לייעוץ.'"

בייאושה מציעה לפתור את הבעיות בכך שתשא את פליפה במקום, אבל זה אינו מסתמן כפתרון ריאליסטי, כיוון שהדרך אל הויזה רצופה מהמורות חתחתים ועורכי דין. הזוג נאלץ להפרד זמנית, ולהבטיח אחד לשני ש"הם אוהבים אחד את השניה כל כך עד שהם מוכנים להתחתן שוב".

באותו רגע מכונן, מבינה גילברט, שנפרדת מאהובה, שעליה להשלים עם מוסד הנישואים, ודרכה לעשות זאת היא מעין מחקר אנתרופולוגי חוצה יבשות ותרבויות, על מוסד הנישואים בכללותו. עיקר מחקרה מתרכז בנישואי בחירה מערביים.

היא מעלה עובדות מרתקות ומעניינות לגבי המוסד הזה, ומחפשת מבין כל בדלי האינפורמציה הרבים, את הדרך שלה להשלים עם הרעיון, שהיא עומדת להתחתן.

לאחר היסטוריה ארוכה ומפרכת בה היא מבינה וחוקרת את אורח חייהם של הנישאים, ומגיעה למסקנה מתוך הסטטיסטיקות שלאורך ההיסטוריה, גברים הם אלו שמוסד זה מועיל ביותר לאיכות החיים שלהם, ואילו ההפך הנכון כלפי נשים. היא מנסה להבין מדוע אם כן נשים מחזיקות בחלום החתונה הלבנה, וחוקרת גם את הנפש הנשית בהקשר הזה.

ולקראת סוף מחקרה היא נתקלת בחיבור מאת שמרן בשם מאונט, הפורש את התיאוריה כי הנישואין הם מוסד חתרני. "'המשפחה היא ארגון חתרני. למעשה, זהו הארגון החתרני האולטימטיבי העקבי היחיד...' מאונט טוען שהיות שזוגות מאוהבים מתאחדים מסיבותיהם הפרטיות העמוקות, והיות שהזוגות האלו יוצרים חיים חשאיים בתוך האיחוד, הם מאיימים ממהותם על כי מי שרוצה לשלוט בעולם. סמכויות למרבה תסכולן, מעולם לא הצליחו לשלוט לחלוטין או אפילו לפקח, על האינטימיות החשאית ביותר השוררת בין אנשים שישנים יחד על בסיס קבוע.' (עמ' 273).

עמדת מוצא זו מניחה את דעתה, במקביל פליפה מקבל סוף סוף את האישור להגיע לארה"ב בתור ארוסה, והם עושים את הטקס בחברת משפחתם למרות האינסטינקט הראשוני שלהם לעשות זאת כמה שיותר בחשאי. דעותיהם משתנות ככל שהם חוקרים את הנושא. ומשפחתם גם תורמת מתפיסתה לדיון המחליט על איך צריכים נישואיהם להתבצע – כמו שאומרת דודניתה הקטנה של גילברט, נישואים ללא שושבינה הם לא נישואים אמיתיים.

אני קוראת ספר זה במקביל למסע הפרטי שלי עם בן זוגי, שאיננו ישראלי ואנו נתקלים בקשיים מול הבירוקרטיה הישראלית האטומה. שנינו היינו מעדיפים שלא להתחתן ואיננו מרגישים בצורך לבצע את הטקס כדי לבטא את האהבה שלנו, אולם הבירוקרטיה מובילה אותנו לאולם הנישואין בקפריסין, ופותרת את הלחץ המיידי שלנו מול רשויות ההגירה בישראל. כך שאני מאמצת בחום את אותה עמדה אותה מאמצת גילברט בנוגע למשפחה כמוסד חתרני, ובסוף גם אני ובן זוגי מתרגשים בטקס הצנוע שלנו בקפריסין, עם הבוקה השאול מהכלה שלפני בתור...

זהו מסע פרטי שאני וגילברט ניהלו כל אחת בחייה שלה, ואולי יש כאן לעורר מחשבה על המשפחה החדשה, ואיך צריך לאפשר לה להתנהל בעולם בו ג'ון לנון ביקש מאיתנו לדמיין עולם שבו אין גבולות בין הארצות, וכולנו חיים כשלם...